<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן של"ט</h1>
<h2>דף י.</h2>
בביטול בעלמא סגי. דהוי כהפקר ובין לר' יהודה ובין לרבנן בביטול תיסגי דמההיא שעתא דבטליה ליתיה ברשותיה. והא דקפריך לקמן אמילתיה דרבא דאמ' יהבי ליה רבנן שעה חדא לבקש עצים. רבא הוא דסבר שכל שעה שהוא מבער חמצו זמן שריפה. ופריך עליה אימתי בשעת ביעורו פי' בשעת איסורו אבל שלא בשעת ביעורו דהיינו קודם שעה ששית השבתתו בכל דבר. ומה שפי' רבינו שלמה דוחק גדול לכולה שמעתא דמוקי שלא בשעת ביעורו לשעת איסורו ואפי' בביטול בעלמא ור' יהודה הוא דקרי שעת הביעור שעת האיסור במתני' לא בדק ערבית בודק שחרית. והאי דקאמר ר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה זהו בשעת איסורו. כדקתני עבר זמנו אסור בהנאה ולא יסיק בו תנור וכירים ועלה קאי פלוגתא דר' יהודה ורבנן. והיינו דקאמרי רבנן מפזר וזורה לרוח וכו'. דאי קודם שעת הביעור בביטול בעלמא סגי ליה הוה ליה למימר. וככי האי גוונא רווחא שמעתא. וכן לשון הספרים מוכיח דקאמר ליה לר' יהודה הוה ליה למימר. וגם בתמורה מוכיח כן דקתני חמץ בפסח כשריפה ואי קודם שעת בעורו בעי שריפה אין זה חמץ בפסח דהא שעת היתר הוא.
